פרופ’ קרלוס נמקובסקי

המטרה העיקרית של טיפול חניכיים היא שמירה לטווח ארוך של מערכת התמיכה של השיניים. לצורך קביעת תכנית טיפול, יש להגיע לאבחנה מדויקת ולזהות את הגורמים האטיולוגיים של המחלה. גורם חשוב ביותר בתכנית הטיפול הנו הפרוגנוזה של השיניים הנותרות בפה, תוך הערכת של הצפי לתוצאה הסופית פונקציונלית ואסתטית. קביעת פרוגנוזה מדויקת היא קריטית במיוחד כאשר הטיפול הפריודונטי משולב עם שיקום גדול או עם שתלים דנטליים. במקרים מורכבים אלה, הערכה מדויקת של הפרוגנוזה ארוכת טווח של השיניים המעורבות הנה חיונית. על פי מספר גורמים הקשורים למטופל ולשיניים עצמן, ניתן לסווג את הפרוגנוזה של המשנן ושל שיניים בודדות באופן מלאכותי, אך ברוב המקרים הגבולות אינם תמיד ברורים ופרט לשיניים בעלות פרוגנוזה טובה, הערכה מתבססת על ממצאים בודדים, קליניים ו/או רדיוגרפיים. קיימים סיווגים שונים לפרוגנוזה, אך, חשובה בעיקר ההערכה האם שן או שיניים ניתנים לטיפול או שיש לוותר עליהן ולמצוא חלופות. רפואת שיניים המבוססת על הוכחות דורשת שילוב של הראיות הטובות מהספרות העדכנית ביחד עם מומחיות וניסיון קליניים, כמו גם העדפות המטופל, כל אלה מהווים בסיס להחלטה המחייבת שיקול דעת קליני. המצגת הנוכחית תסקור גורמים הקשורים לפרוגנוזה, ותציע תזרים העשוי לסייע בקביעתה. בכל מקרה פרטני יש לשקול את החלופות; יש תמיד לקחת בחשבון שברוב המקרים, כאשר יוחלט על עקירת השיניים עקב מעורבות פריודונטית, השיקום על גבי שתלים ידרוש טיפולים נרחבים לאוגמנטציה גרמית, ולכן, הסבל הצפוי למטופל, משך הטיפול, הצלחתו לטווח קצר וארוך ועלותו מחייבים זהירות יתר לפני שמחליטים לוותר על הטיפול הפריודונטי ולבצע את עקירת השיניים.